פרק יג , להוציא פסוקים א-נ , משתייך לזיכ רונות נחמיה . פרק זה מעבירנו באחת לתקופת כהונתו השנייה של נחמיה , והמטבעות הלשו ניות והסגנוניות המאפיינות את זיכרונות נחמיה , ניכרות בו היטב . בעיקר בולטות הפסקאות הרבות שבהן מבקש נחמיה מאלו הים לזכרו לטובה על מעשיו - ( פסוקים יד , כב , כט , לא . ( מבחינת התוכן בולטת דמותו של נחמיה , שכדרכו מציג את עצמו כדמות המרכזית , שסביבה מתמקדים כל האירועים ביהודה ובירושלים . הוא המבין , היודע והרואה את הקלקלות , והוא הרב עם חורי יהודה ומתקן את הרעות . זיכרונות נחמיה בפרק זה פותחים בתיאור זמן סתמי : "ולפני מזה , " ללא ציון ההקשר . נראה שבזיכרונות נחמיה במלואם היתה משמעות לציון זמן זה , אלא שקיטו עם על ידי מחבר ספר נחמיה הוא שהותיר פתיחה מוזרה זו בפרק האחרון של הזיכרונות . רק הערת אגב של נחמיה בהמשך ( פסוק ו ) מבהירה את זמנם של האירועים ש"לפני מזה" ואת האירועים שלאחר מכן ( פסוק ז ואילך . ( לפי הערה זו לא היה נחמיה בירושלים "בכל זה , " כלומר : באותה תקופה שבה מונה טוביה על לשכת האוצרות במקדש ( פסוקים ד-ה , ( ובה נשא אחד מבני יוידע הכוהן הגדול את בת סנבלט ...
אל הספר