להילחם בשאול ובצבא ישראל בעמק יזרעאל , כמסופר בפרקים האחרונים בשמואל א וכנזכר בתחילת שמואל ב . יציאתם של דוד וגדודו עם הצבא הפלשתי ( שמואל א כח , א - ב ; כט ) הסבה אי נחת גם למחבר ספר שמואל , הוא רומז כי דוד התכונן במהלכה של המערכה לבגוד באכיש ובפלשתים ולהצטרף אל אחיו הישראלים במלחמתם . סרני פלשתים אכן חששו מתכנית כזו , ואילצו את אכיש מלך גת לשלוח את דוד בחזרה לצקלג . מחבר דברי הימים ממשיך קו אפולוגטי זה בהתייחסות אגבית לאותה פרשה : "וממנחה נפלו על דויד בבאו עם פלשתים על שאול למלחמה , ולא עזרם , כי בעצה שלחהו סךני פלישתים לאמר : בראשינו יפול אל אדניו שאול" ( כ ? . ( ההתמודדות של מחבר דברי הימים עם פרק בעייתי זה בתולדות המאבק בין שאול לדוד היא מורכבת . קודם לכול אין הוא מביא ידיעה זו במקומה ההיסטורי , כחלק מתיאור רצוף וכרונולוגי של הפרק האחרון של מלכות שאול , כפי שנעשה הדבר בספר שמואל ; הוא משלב את הידיעה כבדרך אגב בתוך תיאור גלי ההצטרפות של הגיבורים לדוד . זאת ועוד , המחבר מציג דווקא את עמדתם של סרני פלשתים , שהעריכו כי דוד עומד לבגוד בהם במהלך הקרב ולהצטרף אל שאול . ואין הוא מביא את ...
אל הספר