חציו הראשון , הפרוזאי , של פרק יג ( פסוקים א-יד ) כולל את סיפור המעשה הסמלי באיזור ( פסוקים א-יא ) ואת נבואת הפורענות , שבה נמשלו כל יושבי הארץ לסובאים הלומי יין ( פסוקים יב-יד . ( את איזור הפשתים חגר הנביא זמן מה למותניו ולאחר זה טמן אותו בנקיק סלע בפרת ( כלומר , בוואדי פארה שליד ענתות , שבקרבתו היה כנראה הפרה הנזכר י ביהושע יח , כנ , וראה להלן , על פסוק ד . ( " מקץ ןמים רבים '' הוציא את האיזור מן המטמון ומצאו שהוא "נשחת ... לא יצלח לכל . '' הסיפור כתוב בנוף ראשון , במטבע אוטוביונראפי , והמעשה כשלעצמו הוא ריאלי , ואפשר שאירע בתנאי המציאות ( אף שלפי הנחת הסיפור לא היו לו עדי ראייה , והדברים לא חרגו מגדר סיפור . ( מאורע זה מתייחס כנראה לתקופה קדומה יחסית בפעולתו הנבואית של ירמיהו , זמן קצר לאחר הרפורמה הפולחנית של יאשיהו , כפי שאפשר להסיק מאי אלו רמזים עקיפים . אלא שבנוסח הסיפור שלפנינו ניתן להבחין בכמה הרחבות ספרותיות רטוריות , ונראה שנוסח זה הוא תוצאה של בתיבה מחדש בפרק זמן מאוחר קצת יותר בפעולת הנביא . ? תוכנו של משל השיכרון ( פסוקים יב-יד ) מעלה אווירה אחרת לחלוטין , ולפי עניינו הוא...
אל הספר