סרקתי את יהודה , את השומרון , את הגליל העליון והתחתון . לשווא העפלתי להר הכרמל ולהר התבור ולהר הגלבוע . לשווא קראתי בעמק יזרעאל . לשווא חתרתי באגם הכינרת . " נו כבר , הראו לי יהודי " , קראתי אל המרחב , " רק יהודי אחד שבא מצרפת ; איני מבקש שניים , אחד קטן יספיק לי " . קריאתי נותרה ללא מענה . אף יהודי לא בא מצרפת להקים מחדש את ממלכת דוד . לאנגליה יש אחד כזה . יש לו נשמה יפהפייה הניבטת ללא הרף מפניו הנעימות . מעל שולחן הכתיבה שלו , בירושלים , מתנוססת תמונה חתומה בידי המרשל פוש . האנגלי הזה היה קולונל ששירת בצבא הוד מלכותו . יום אחד הוא חש עצמו יהודי . ויתר על עיטוריו , על אזרחותו , והופיע עירום ועריה בעיר אבותיו . כעת הוא בוער על כיפת המקדש הציוני כמו נר-תמיד . עדיין קוראים לו הקולונל קיש . גם להולנד יש אחד : משפטן מאמסטרדם . שמו ון-פריזלנד . הוא ממונה על הקונסוליה של ארצו הישנה בפלשתינה . הוא איש העולם הגדול , אוהב מאוד סיגרים , אבל גורס שבגן האנושות צריך כל פרח לנסות לשמור על צבעו המיוחד . הוא אינו חושב שיהיה זה מועיל אם פרח כלשהו , מתוך רצון להיטמע , ידמה לפרח אחר . לדעתו ייטב ליהודי א...
אל הספר