מאז ומתמיד ידעתי כמה חשוב היה לאבי שדבריו יראו אור כדי שתיוותר אחריו תעודה סובייקטיבית , שתספר איר ראה הוא את המאורעות שהיה עד להם , שותף ומעורב בהם . במרוצת אחת עשרה השנים שחלפו מיום מותו נאבקנו , אמי ואני , על כד שספרו זה יצא לאור כפי שאבי כתבו וכפי שרצה שייראה . שלושה מכשולים עיקריים עמדו בדרכנו . הראשון : אבי לא סיים את כתיבת ספרו . הוא החל בכתיבתו בשנת , 1962 ביזמת " מסדר ז'בוטינסקי" ובסיועו . ב 1963 נסע לאתיופיה להורות שם באוניברסיטה ואת כתב היד השאיר בידי מר דוד ניב , עורכו של כתב העת "האומה , " כדי שיפרסם פרקים מן הספר באותו רבעון . כשחזר אבי לארץ בשנת 1965 וביקש את כתב היד , התברר שכתב היד נעלם . כך נאלץ לשבת ולכתוב מחדש את הפרקים הראשונים שאבדו , וכתיבה זו עלתה לו במאמצים רבים והשביעתו ממרורים . זכור לי שפעם שאלתי אותו , "אם ימצאו את כתב היד , באיזו משתי הגרסות תבחרי הוא ענה לי , ללא היסוס : "בשני , כמובן , כי הוא מעובד יותר " . יום לאחר מותו התקשר אלינו מר דוד ניב והודיע שכתב היד נמצא ברשותו ! לפי הנחייתו של אבי , השתמשנו בגירסה החדשה . מכל מקום , כך התעכבה כתיבתו של אבי וכ...
אל הספר