ב 20 . 9 . 1967 כתבה יונה וולך לזלדה את הדברים המוזרים הבאים : "ואני כותבת לך כאן הדברים החזקים שארעו בי שיריך ... את מעמידה עולם , זלדה . זה הדבר הסופי שמשורר יכול לעשות . ועולם זה עושה אותי טובה והיופי שאת מביאה משאיר אותי כמהה משתאה געגועים ואני זוכרת מאוד שאני יהודיה ( ... ) באהבה בכבוד ובהערצה יונה l (] . " A ועכשיו מבחן אמריקאי : האם התגובה הרגשית שמעורר בך הקטע הנ"ל היא א . סיפוק ב . השתאות ג . אי אמון ד . סלידה ה . תגובה אחרת . ובמלים אחרות : האם היינו רוצים למצוא בשירה הישראלית קרבה ליהדות , במובן כלשהו , או שיש בנו התנגדות , פחות או יותר חזקה , לקיומה של קרבה שכזאת ולמלה "יהדות" בכלל ? זוהי , לדעתי , השאלה , שללא תשובה כנה עליה אי אפשר בכלל לגשת לדיון בשאלה העובדתית , כביכול : האם השירה הישראלית - או חלקים ממנה - היא שירה יהודית , ובאיזה מובן ? בשביל מי שיהדות פירושה הלכה ומאבקים פוליטיים , והאם רקדני בת שבע צריכים או לא צריכים ללבוש גאטקעס בחגיגות החמישים למדינת ישראל , הדיון בשאלה הזאת מיותר . כך מבינים את היהדות גם אורתודוקסים צרי אופק , שלהם אין בכלל צורך בשירה בספרות ...
אל הספר