זה נכון , אפילו אם זה נורא : היא נעשתה לא נחוצה באמת , כמו איזו דודה צדקנית מזדקנת , שפשוט קשה להאמין כמה הערצת אותה כשהייתה נערה ארוכת שיער . מה קרה ? אתמול בקופת חולים הרנטגנולוג , איש פטפטן עם מבטא רומני כבן חמישים , דקלם שיר לא מוכר בצרפתית , משהו רומנטי עם סיום שאומר : היופי והשמחה נמצאים אצלנו בלב . אמרתי לו שבל / אל / ' כתבו שאף אחד כבר לא מתעניין בשירה , והוא אמר : זה הצעירים , ואנחנו אשמים , כי לא לימדנו אותם מה חשוב . רק כסף וכסף . לחתונה נותנים עשרת אלפים לפחות , קונים ספרי בישול . שאלתי את עצמי האם אני רוצה לכתוב שירה בשביל שיהיה לו מה לדקלם , ולא הייתי בטוחה שלא . בבית פתחתי את הטלוויזיה בערוץ הרוסי , ובדיוק הייתה קריאת שירה . הוי , איך הם קוראים ! איך הם לא מתביישים ! אחר כך ראיינו את המשוררת חמישה מבקרים ועיתונאים , ונתנו לה לדבר ולחשוב ושוב לדבר , ממש נתנו לה . לא היה מזיק "רגע של שיר" בטלוויזיה שלנו , כחינוכית אפילו , אבל בלי קרקס . נזכרתי איך בקיץ תשעים ואחת במוסקבה , בלילה השני של ההפיכה , כתבת צעירה של "הרדיו החופשי" ציטטה מהשרוול את אחמאטובה כשלא היו לה מלים להגיד ...
אל הספר