. 1 על ספרות ההשכלה העברית , כמו גם על תנועת ההשכלה היהודית שיצרה אותה , נהוג לדבר בזלזול , בביקורת , בבוז . כך הם הדברים זה כמאה ועשר או עשרים שנה . כל מי שדיבר או כתב עליהן במשך הזמן הזה , גם אם הוא חילוני - וכמובן אם הוא דתי - זלזל בהישגיהן , ראה בהן טעות חמורה והאשים אותן בכישלון חרוץ . ספרות ההשכלה אינה נלמדת כיום גם בבתי ספר ממלכתיים , ואילו מערכת החינוך הדתית על כל גווניה מתייחסת בהסתייגות ובכרתות רבה לספרות העברית החדשה בכלל , ומחרימה לחלוטין את הספרות העברית של תקופת ההשכלה . מנקודת מבט דתית אורתודוקסית תנועת ההשכלה נחשבה מראשיתה לשורש הרע החילוני . היא הואשמה בפריקת עול מצוות ובסלילת הדרך לנטישת היהדות , דרך שבה צעדה גם הציונות החילונית . מנקודת מבט זו ההשכלה והציונות החילונית הן שותפות לאותו דבר עבירה : הפקרת היהדות ועריקה למחנה המודרניות המערבית . שתיהן שאפו ל"נורמליזציה של העם היהודי , " כלומר , לטשטש את ייחודו הדתי ולבטל את יהדותו . ואולם המבט הדתי הכורך יחד את ההשכלה והציונות נוטה לשכוח שהציונות החילונית נוסדה כתוצאה ממשבר האידיאולוגיה של ההשכלה . לפיכך , לדבר בנשימה אחת...
אל הספר