אבל על אדם אהוב שמת הוא חוויה טראומטית קשה ביותר , קשה מנשוא , בלתי נסבלת , שמעוררת באדם שורה של תגובות רגשיות קיצוניות : לא רק עצב , אובדן שמחת החיים , והרגשות אשמה אלא גם - ועוד לפני כן - תחושת כאב עזה כאילו נקטע איבר חיוני , קושי להשלים עם האובדן , תשוקה להצטרף למת , רצון לגרום לעצמו כאב או נזק , זעם גדול חסר מטרה ברורה , שלעתים מופנה פנימה ולעתים על כל מי שחי , רצון לנקום - שורה של רגשות שליליים ודסטרוקטטיביים , שתרבויות שונות נתנו להם מסגרות של פורקן ושל הקלה . על כך מעידים מנהגי אבל עתיקים , שכוללים מחוות של אובדנות ושל חבלה עצמית , בעיקר בקרב נשים י ריטואלים של אבל כוללים לא רק קינה של נשים אלא גם נשים שגוזזות או שורפות את שערן ; מלכלכות את פניהן בבוץ , מטילות מום בעצמן ( בצ'ארואה נהוג קיצוץ האצבע והטלתה לקבר . ( נשים וגברים מתנזרים מאוכל ; מסתגרים בבית לתקופת זמן מוגדרת ; מתהלכים ערומים ומפקירים את עצמם לתנאי מזג אוויר קשים . באמריקה הדרומית נהוג לגזוז לנשים את השיער ולאחר מכן לערוך משתה שבו הגברים מלקים זה את זה עד זוב דם . מנהגי האבל מבטאים גם את הסירוב להשלים עם המוות . חניט...
אל הספר