( צ'סלב מילוש , "משימה , " בתרגום דוד וינפלד , תרח השמש ובא השמש , הקיבוץ המאוחד וסימן קריאה , 1981 עמי ( 64 מה הן המלים הטהורות והנישאות שמילוש מרגיש שהן אסורות על בני דורנו ? מילוש לא מוכן להסתכן ולומר אותן בפירוש , כמובן , אבל השירה שלו היא מאבק בלתי פוסק על הזכות להחזיר את המלים הללו ואת המשמעות שלהן אל שירת זמננו בדלת האחורית - כמובן בדלת האחורית - שהרי היא הדלת של השירה . הוא עושה את זה , למשל , בשיר "שעה , " בשני משפטים בסך הכול , כל אחד משתרע על שלושה טורים : השיר נראה בתחילה כניסיון לתעד בצורה מדויקת מצב של התמכרות מוחלטת לרשמי חושים , כשהתודעה במצב של נים ולא נים , כשהאדם חוזר להיות תינוק מנמנם על שדי אמו וכל כולו אינו אלא חושניות טהורה , כך היינו אומרים בימינו , כאשר המלים "חושניות" ו"טהורה" יושבות זו ליד זו בנוחות גמורה . אבל זאת כנראה לא המטרה הסופית של השיר הזה . כי הנה כבר בסוף המשפט הראשון הוא מקלקל את החושניות הטהורה במלים "לא אותי בלבד שימחו , " ובמשפט השני הוא כבר עובר למודוס הפילוסופי , שהוא היפוכה המוחלט של אותה חושניות שבה השיר נפתח , ואולי אפילו למודוס הנבואי , ה...
אל הספר