בצד תיאורים של חוויות מיסטיות יחידניות וסובייקטיביות , בשירה העברית החדשה מסתמנת גם תפיסה של החוויה הבין אישית והקולקטיבית כיעד מיסטי . אין הכוונה לתיאור החוויה המיסטית במטפורות מהתחום הארוטי , נושא שרבות כבר נכתב עליו , אלא לחוויה מיסטית שמתרחשת תוך כדי התמזגות רוחנית של המשורר עם הזולת או עם קבוצת השייכות שלו . אין מדובר ביחסים בין אישיים שנוצרים כתוצאה מהחוויה או מאורח החיים המיסטי , וגם לא ביחסי אנוש שמסייעים לחוויה המיסטית עצמה או מתנים אותה . מדובר בתפיסה שרואה בעצם האחווה הקבוצתית יעד מיסטי . ההתאחדות עם הזולת או עם הקבוצה מתוארת כאן כאחדות עם הוויה רוחנית , נסתרת , קדושה , שאינה נמצאת 'למעלה , ' במאונך , אלא 'מסביב , ' במאוזן . לקבוצה או לזולת מיוחסת כאן קדושה אלוהית . מהלך זה קשור ללא ספק למציאות החיים ולתרבות שבתוכה נכתבו שירים אלה , ואולם אף על פי שחיים בחבורה הם רקע סביר לטיפוח הרעיון של חוויה מיסטית קולקטיבית , יש להבחין בין אורח החיים של המיסטיקן ובין תפיסתו הרעיונית וביטוייה הכתובים : גם מיסטיקן שחי בבדידות יכול להאמין שהחוויה הבין אישית או הקולקטיבית היא יעד מיסטי , כשם...
אל הספר