מייסרי 'חוכמת ישראל' - היהודים שייסדו את מדעי היהדות בגרמניה במאה התשע עשרה - לו יכלו להיות עמנו כאן , היו מופתעים משייכותה הלגיטימית והמובנת מאליה לכול של המיסטיקה היהודית לדורותיה ליהדות ולמדעי היהדות . אנשי חוכמת ישראל ביקשו להתייחס אל העבר היהודי על בסיס 'האמת המדעית הצרופה המייחסת חשיבות לכל פרט , לכל תקופה ולכל 1 טקסט . ' ואולם למרות הפרוגרמה המדעית המוצהרת שלהם , שתמכה בהתייחסות שווה לכל מקורותיה של ההיסטוריה היהודית , הם זלזלו בכוחות הלא רציונליים שפעלו ביהדות , ולא נטו להזדהות עם הגישה המיסטית לדת , אלא רק עם היסודות ה'נאורים' של היהדות . יתר על כן , המיסטיקה היהודית הייתה בעיניהם התנהגות חשוכה ומפגרת , וגם כשחשפו וחקרו חלקים מסוימים שלה , ראו בה נטע זר לעצם היהדות . את הסיבות לכך אפשר לייחס לגורמים אחדים : הנחות היסוד הרציונליסטיות שלהם ; הצורך שלהם להצדיק את היהדות בעיני משכילי אירופה ; והזלזול שלהם ב'אוסטיודך ( יהודי מזרח 2 אירופה ) ובמזרחיות בכלל . כמאה שנים לאחר מכן האשים גרשם שלום את חוקרי חוכמת ישראל 3 שחוסר ההתעניינות שלהם בחקר הקבלה תרם ל'קבורתה המדעית . ' לדבריו , חק...
אל הספר