הכרזות שניתחתי לעיל מספקות עדויות ויזואליות רבות לעושר ולהטרוגניות של האנרגיה של מהפכת 1979 ושל המדינה האיראנית הבתר מהפכנית . כרזות אלה קוראות תיגר על תפיסת המהפכה במונחים של טוהר ושורשיות , משום שהן מדגימות את "אופקי המובנות" ( Nandy 2004 , 16 horizons of intelligibility , ) המשותפים של תרבות איראן עם תרבויות רבות אחרות ( במערב ובמזרח . ( כמו כן , הן טוענות כנגד פרשנויות המנגידות בין תהליכי החילון לתהליכי ההדתה באיראן והשוללות ממנה את הפתרונות המורכבים וההיברידיים של המודרניות , שהתקבלו באירופה בטבעיים ובמובנים מאליהם . הדיון בכרזות הפוליטיות מתקופת המאבק ומתקופת הרפובליקה האסלאמית של איראן נועד להראות שתרבות המהפכה ינקה גם ממקורות אסלאמיים שיעיים אך גם ממקורות אחרים ( כגון המרקסיזם האירופי והאיראני ואידיאולוגיות חילוניות אחרות , ( ולכן שימשה אתר שבו הצטלבו שיחים גלובליים ומקומיים , חילוניים ודתיים . כיוון שתרבות זו לא התמקדה בעניינים הנוגעים בכתבי הקודש ובתיאולוגיה , אלא בעוולות , בצרכים ובחששות מיידיים , מקומיים וגלובליים , היא היתה תרבות חילונית לא פחות משהיתה תרבות דתית . מסקנה א...
אל הספר