פתח דבר

השלמתי ספר זה בשלהי קיץ , 2004 בד בבד עם סיבוב מחודש של מלחמת מילים חריפה בין ירושלים לטהראן על רקע מאמצי הפיתוח הגרעיני של איראן . רבים מייחלים , בארץ ובעולם , שישראל תנחית מכה ניצחת על איראן ועל מתקני הגרעין שלה , אם ציפיות אלו תתממשנה , סביר להניח שייסתם הגולל על הסיכוי להגיע לפיוס בין ישראל לשכנותיה המוסלמיות , לפחות בעתיד הנראה לעין . נוכח נסיבות אלו , מן הראוי אולי להבהיר כבר בראשית דבריי , שספר זה אינו עוסק במישרין בסוגיות הנוגעות בפיתוח הגרעיני של איראן וגם לא ב"איום האיראני" בתחומים אחרים . למרות הכרתי המפורשת בחומרת איום זה , אבקש להדגים עד כמה לעיסוק האובססיבי בו יש שורשים תרבותיים עמוקים בחברה בישראל , ועד כמה הוא מתאפיין בסטריאו טיפיזציה ואף בבורות . העובדה שבהנהגת איראן , כמו במקומות אחרים בעולם , עומדים אנשים שהתבטאויותיהם ומעשיהם חמורים ואפילו נפשעים , אינה מפחיתה כהוא זה מתוקף טיעוניי אלה . בחלקו הראשון של הספר אבחן כיצד המשגתה של איראן מאז 1979 ו"יצירתה" כאחר המפיסטופלי בשדה התרבותי בישראל היו תנאי ראשוני והכרחי לראייתה כ"מדינה מטורפת" ולהפיכת סוגיית הגרעין והטרור הא...  אל הספר
מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד