סליחה וענישה

מדבריה של ארנדט עולה כי מה שאנחנו מסוגלים להתמודד עמו באמצעות ענישה הוא גם מה שאנחנו מסוגלים לסלוח עליו . במבט ראשון נראה ששתי דרכי ההתמודדות הללו אינן עולות בקנה אחד : אדם סבור שמן הראוי להעניש את מבצע העוול , או שהוא סבור שמן הראוי לסלוח לו . ולמרות זאת , יש הוגים הסבורים שניתן לסלוח ובו בזמן להתעקש על ענישה . גרארד משתמשת בנימוק הזה כדי לטעון שאפשר הן לסלוח לנאצים הן לדרוש שייענשו . היא גורסת שסליחה וענישה עשויות ללכת יד ביד גם במקרים "רגילים" ורדיקליים פחות . ( Garrard 2002 , 153 ) דרידה כותב שאדם יכול לסלוח ועם זאת "לדרוש שהצדק ייעשה" . ( 2001 , 55 Demda ) ואילו יוז אומר שהורה עשוי לסלוח לילדו אבל להעניש אותו , משום שענישתו תלמד אותו לקח ותהיה בסופו של דבר לטובתו , או "אפילו משום שזה מגיע לו" . ( Hughes 1993 , 333 ) האם השלושה צודקים ? התשובה מורכבת . גרארד ודרידה חושבים על מקרים שבהם העוול חורג ממערכת היחסים האישית שבין הפוגע לנפגע . יש מעשים המוגדרים בעברות על החוק , שהחברה דורשת עליהם ענישה ללא קשר לשאלה אם סלח הנפגע וקיבל את הפוגע אל לבו . אם פרצת לביתי וגנבת את רכושי , מן הרא...  אל הספר