למעשה , לא הראה הדיון שלנו במושג הסליחה העצמית אלא את המובן מאליו . אין אדם יכול ( לוגית ) ורשאי ( מוסרית ) לסלוח לעצמו על העוול . 11 לניסוח יפה של רעיון דומה ראו . Arendt 1958 , 237 שהוא עולל לזולתו . רק הנפגע יכול לסלוח . ופירושו של המשפט הזה לכאורה הוא שהסליחה איננה תהליך דיאלוגי במהותו . הנפגע יכול להחליט אם סלח אף מבלי שהפוגע יידע על כך . "סליחה היא בראש ובראשונה עניין הכרוך בשאלה איך אני מרגיש כלפיך ( ולא איך אני מתייחס אליך , ( ולפיכך אני יכול לסלוח לך במסתרי לבי , אפילו כאשר אתה כבר מת" . ( Murphy 1988 , 21 ) לכאורה , הדיונים הכורכים את הסליחה במערכת היחסים שבין הנפגע לפוגע אינם מביאים בחשבון דוגמאות יומיומיות פשוטות שבהן אין בין השניים מערכת יחסים או היכרות כלשהי . אשאל דוגמה מריצ'רדס : אני הולך ברחוב ומכוניתה של זרה גמורה עוברת על פניי ביעף ומתיזה עליי בוץ . האשה עוצרת , יוצאת מן המכונית , מתנצלת ומבקשת לשלם על הניקוי ההכרחי . אני מחליט לסלוח לה . במקרה זה אין בינינו מערכת יחסים כלשהי . ( Richards 1988 , 79 ) רוברטס מזכיר במאמרו את הדוגמה הזאת כדי להתנגד לה . לדבריו , על פי ת...
אל הספר