באמצע הדרך בין "הפנתרים השחורים " למפלגת תמ " י , תנועת האוהלים היתה חוליית מעבר מתודעה מזרחית נאיבית לפוליטיקה מזרחית רדיקלית . היא היתה כר לתרבות מחאה מזרחית , סייעה למיסודה המפלגתי של המחאה וגם הצמיחה שיח ביקורתי שהצביע על מוגבלות המיסוד הזה וביקש לחרוג הרחק מעבר לו . סמי שלום שטרית ב 973 ו התקבצה בשכונת קטמון טי בירושלים קבוצת נערים סביב במאי התיאטרון ושחקן בתיאטרון אוונגרד , אריה יצחק . הם למדו דרמה והעלו מספר מחזות שצמחו מתוך הבעיות הקיומיות והחברתיות המיידיות שלהם . אחרי מלחמת 973 ו החלה הקבוצה , שכונתה "תיאטרון אוהל יוסף / ' לעסוק בפעילות מחאה , אך בשלב ראשון היתה זו מוגבלת למסגרת התיאטרון החברתי . ב 1978 הצטרף לקבוצה ימין סוויסה ותפס בה במהי רות עמדת מנהיגות . אז התרחב היקף המחאה ושונו דפוסיה . מאז נודעה הקבוצה כ"תנועת האוהלים" ובעקבותיה קמו קבוצות "אוהלים" נוספות בשכונות ירושלים . לתנועה לא היו מוסדות קבועים לקבלת החלטות והמנהיג היה זה שהוביל את כל פעולותיה , כמו פלישות לדירות והקמת מחנה אוהלים התיישבותי במחאה על ההקצבות להתנחלויות . בבחירות 1981 נעלמה התנועה למעשה , לאחר ...
אל הספר