בנבואה זו נמנים מחוזות סוריה וארץ ישראל מצפון לדרום . תחילה נזכרות ממלכות וזךךך ( כלומר לעש , שבירתה היתה חדרך , ( דמשק וחמת ( פסוק א - ב ;( ., אחריהן נזכרות צידון וצור ( פסוקים -ד ;( ולבסוף נזכרות ערי פלשתים ^ ( אשקלון , עזה , עקרון , אשדוד . ( מקבילה לכך החמרה הדרגתית בפנייה אל הממלכות הללו . תחילה מכריזה הנבואה על שלטון ה ' במחוזות סוריה , אך אין בה כל איום עליהם , או הודעה על העתיד להתרחש בהן . על צידון , לעומת זאת , ובעיקר על צר מאיים החזון איום ברור : ממונה של צור יוטל לים והעיר תישרף באש ( פסוק ד . ( אשר לערי פלשת - גם עליהן מאיימת סכנת כליה : על ממלכות עזה ואשקלון יבוא הקץ ; פלשתים ייחשבו כידיד ורע ביהודה , ועקרון תסופח "כיבוסי , " כנראה ליהודה . כנגד האיום על מכלול אויבים אלה באה לבסוף הצהרת ה ' על הגנת ירושלים ( פסוק ח . ( מכאן שחזון זה אינו מסוג הנבואות על הגוים כגון חזונות ישעיהו ! r ( en ; 1 כג ) וירמיהו ( כה ; מו-נא , ( אלא הוא דן בעיקרו של דבר בחסות האל על ירושלים ובהתרחבות יהודה על חשבון ערי הפלשתים . ןאן משא דבר ה . ' המלה "משא" בצירוף זה , שבו פותח החזון ( והמופיע גם ...
אל הספר