מן הנבואה על השלמת הגאולה בעתיד , " בןמים ההם , " עובר זכריה אל ההווה , אל " בימים האלה , " כדי לשכנע את שומעיו שאף ההתרחשויות בהווה הן חוליה בתהליך הגאולה . ההתרחשויות "בימים האלה " הן שתיים , והן מתנות זו את זו . האחת : בני הדור שמעו בקול הנביאים ויסדו את המקדש ( פסוק ט . ( השנייה : הפורענויות שפקדו את הדור עד לייסוד המקדש , "לפני הימים ההם " ( פסוק י , ( חדלו , ומכאן ואילך החל ה ' להשפיע רוב טוב על עמו ( פסוקים יא-יב . ( הפסקת הפורענויות של המצוקה הכלכלית וחוסר הבטחון "וליוצא ולבא " היא הוכחה בפי זכריה למפנה ביחס ה ' לעמו , ולכך שמכאן ואילך סלולה הדרך להגשמת כל יעדי הגאולה ( פסוק יג . ( למסר נבואי זה , המבוסס על התפנית שחלה מאז ייסוד המקדש , יש גם ביטוי צורני : פתיחתו בברכת מייסדי המקדש : "תחזקנה ידיכם" ( פסוק ט , ( וסיומו בעידוד הבונים להשלים את מלאכתם : "אל תיראו ! תחזקנה ידיכם " ! ( פסוק יג ? . ( משנתו התיאולוגית של זכריה בנושא הגאולה והמקדש אינה עקבית , ומכל מקום אינה ברורה די צורכה . בחלק הראשון של תשובתו לשאלה בדבר הצומות ( ז , ד-ז ) טען שהצומות חסרי ערך , ושעיקר עבודת ה' היא ...
אל הספר