נבואה זו עומדת בפני עצמה ומנותקת ממראה המודד בפסוקים ה-ט . בסיום מראה המודד פנה "המלאך האחר" אל "הנער הלז , " ואילו הנבואה הנדונה כאן פותחת בקריאה אל העם והיא במפורש ( לפי פסוקים יב , יג ) נבואתו של זכריה , המבקש שיכירו בו כנביא מכוח עצמו : "וידעתם כי ה ' צבאות שלחני " ( פסוק יג . ( משום כך נחלקו הדעות לגבי מקומה של נבואה זו , המפסיקה את הרצף של מגילת המראות . היו שטענו שהיא אינה של זכריה ושנוספה על ידי עורך מאוחר ; אחרים ביקשו להסבירה כנבואה מסכמת של זכריה למראות שבפרקנו . אך למעשה כוללת נבואה זו בפרקנו אלמנטים מכל שלושת המראות שבפרקים א-ב , ומשום כך נראה יותר שהיא נועדה לסכם את כל השלושה . יש בה אמנם שתי חטיבות , שכל אחת מהן פותחת בלשון פקודה : "היי הוי ונסו מארץ צפון" ( י , ( ו " ךני ושמחי בת ציון " ( יד , ( וכל אחת מהן נועדה לקהל אחר . הראשונה לגולים בבבל " - יושבת בת בבל , " והשנייה לתושבי יהודה " - בת ציון . " [ י-יג ] הקריאה ל"יושבת בת בבל . " נבואה זו מזכירה לראשונה את קיומה של הגולה , אם כי זו נרמזה כבר במראה הקרנות ש"זרו " ( הפיצו ) את יהודה . נבואות זכריה סותרות את השקפתם של...
אל הספר