היחידה הנבואית השנייה פותחת בנוסחה השייכת למסגרת הספר ( פסוק א . ( ייתכן , כאמור , שהנוסחה החלה כבר עם ציון השנה ב א , fit ( על דרך א , א ; ב י . ( דבר הנבואה עצמו מתחיל ב"אמר נא אל " ... ( פסוק ב ) ומסתיים ב " נאם ה ' צבאות " ( פסוק ט . ( לנוסחת הסיום אין אמנם תוקף מחייב , שכן נוסחאות כמוה מופיעות גם בתוך היחידה ( פסוקים ז , ח , ( אך נקודת הסיום בסוף פסוק ט ברורה בגלל הפתיחה לנבואה הבאה בפסוק י . ההנחה הרווחת בקרב הפרשנים היא שהיחידה המקורית נסתיימה בפסוק ז , ב "אמר ה ' צבאות , " ואילו פסוקים ח ו ט הם מאמרים עצמאיים , המביעים רעיונות מקבילים למה שקדם להם . דומה הדבר לטענה שהועלתה לגבי הנבואה בפרק א . היחידה הראשונה מסתיימת ב "אמר ה "' שבפסוק ח , ואילו פסוקים ט-יא מהווים יחידה לעצמה ובה נבואה מקבילה . בדומה למה שאמרנו לגבי פרק א , גם כאן קיימות שלוש טענות מכריעות נגד פירוק החומר ליחידות נפרדות . ראשית , אין להיסמך על הנוסחאות לבדן כמידה לחלוקה למאמרים נבואיים עצמאיים , הואיל והן משמשות בפי הנביא לחיזוק סמכות דבריו . שנית , אין ליחידות הנפרדות קיום עצמאי . ולבסוף , פסוקים א ט יוצרים מעג...
אל הספר