פיסקה זאת נחלקת לשני חלקים : החלק הראשון ( פסוקים טו-טז ) הם משל למשקה לשכךה את חבריו כדי ללעוג להם , והחלק השני ( פסוקים יז-יח ) שב אל פשעו של הגוי הכשדי , אל עונשו ואל אי יכולתם של אליליו לעזור לו . [ טו ] הוי משקה רעהו , מספח ןזמתך ואף שכר , למען הביט על מעוריהם ! במשל זה , הפותח אף הוא בקריאת "הוי " אירונית , מאשים הנביא כנראה את הגוי הכשדי , או את מלכו , באשמת קלון ; מעשהו דומה למעשיו של מי שמשכר את חברו כדי להביט על ערוותו בהיות החבר בגילופין . בצירוף "מספרו חמתך " יש אי התאמה בכינוי הגוף : הפנייה ל"מספח" היא בגוף שלישי , כמו ב"משקה רעהו , " אך המוע \ א הישיר בא בגוף שני - "חמתך . " נראה שפירוש הצירוף הוא : "מוסיף ( למשקה ) רעל , או ארס , " כמו "כוס היין החמה " , ( ירמיה כה , טו . ( גם ב " מעוריהם " אין התאמה דקדוקית עם תחילת הפסוק ( לשון רבים לעומת לשון יחיד . ( משמעות המלה היא : ערווה , קלון , והשווה : " ןהךאיתי גוים מערך " ( נחום ג , ה . ( [ טז ] שבץת קלון מכבוד , שתה גם אתה והערל . גם כאן לפנינו נבואה של "מידה כנגד מידה : " אתה , שהשקית את רעך לשכרה כדי לבזותו , תשבע קלון תחת...
אל הספר