בקטע נבואי זה ( שיש הרואים בו המשך ישיר של פסוקים ח-י ) ניבא מיכה על תקומת ציון ועל הרחבת גבולות הארץ ( או על שיבת גולי ישראל מארבע כנפות הארץ . ( ציון אינה נזכרת במפורש ; הפנייה היא אל דמות אלמונית , ונראה שהכוונה לעיר כסמל לאומה כולה . ? המלה "יום , " הבאה כאנאפורה בתחילת שלושת המשפטים הראשונים , מחזקת את תוקפה של הבשורה . אחרי כן מרחיב הנביא את הבשורה שבכתוב השלישי , ומסיים בחזות קשה לכל הארצות , פרט לארץ ישראל ? נראה שהנבואה נסמכה לקודמתה מכיוון שהעורך ראה בה המשך ופירוט לנחמה שבנבואת העידוד , מעין תיאור הישועה שצפה הנביא . ? נבואה זו , כקודמתה , נראה שנאמרה בעת הפורענות שבאה על יהודה , אולי לאחר שכבש סנחריב מלך אשור את ערי יהודה , צר על ירושלים ואילצה להיכנע בשנת 701 לפה"ס . באותה שעה כבר לא היתה קיימת ממלכת ישראל , ומרבית תושביה היו פזורים בפחוות האשוריות המרוחקות , על נהר חבור שבסביבות גוזן , ומהם שפוזרו גם בין ערי מדי ( מלכים ב יז , ו ; יח , יא ; דברי הימים א ה , כו . ( גם חלק מתושבי יהודה כבר גלו לארצות שבשליטת אשור . תושבי ירושלים , שנשארו עדיין בעיר , היו במצוקה וציפו ליום ש...
אל הספר