פרקים ו-ז הם אוסף של נבואות , השונות זו מזו בתוכנן ובצורתן . תחילה באות שלוש נבואות תוכחה , שכל אחת מהן מתייחדת בסוגה הספרותי ובנימתה ( ו , א-ח ; ט-טז ; ז , א-ז , ( ואחריהן ארבעה קטעי נבואה שיש בהם מיסוד התפילה ובולטת בהם נימת התקווה ( ז , ח-י ; יא-יג ; יד-יז ; יח-כ . ( הנבואות אינן תלויות זו בזו תלות רעיונית , אלא קשורות בקשר אסוציאטיבי בלבד . הנבואה שב ז , א-ז , למשל , מסתיימת בקריאה של ביטחון בה' ותקווה לישועתו ( פסוק ז , ( קריאה המזמינה בהמשך ( פסוקים ח-י ) שכולה הבעת תקווה , ובה מלים המזכירות את הנבואה הקודמת . קובץ הנבואות מסתיים בשני קטעי תפילה : האחד מתפלל על שיקום הממלכה הצפונית ( פסוקים יד-יז , ( והאחר הוא שיר הלל לה ' על היותו סולח "לשארית נחלתו " על חטאם , ועל החסד שהוא מעניק לעמו , כמתחייב מן הברית שנכרתה עם אבות האומה בימי קדם ( פסוקים יח-כ ? . ( רבים מן החוקרים מפקיעים פרקים אלה ממיכה ורואים בהם יצירה המשקפת את ימי גלות בבל או את ימי שיבת ציון ( התקופה שבין 586 לפה " ס - שריפת חומות ירושלים על ידי הבבלים - ובין בנייתן מחדש בימי נחמיה ב 444 לפה " ס . ( אחרים סבורים שאמנם...
אל הספר