נבואה זו נסמכה לקודמתה בגלל הקשר האסוציאטיבי שביניהן , המתבטא במלים חוזרות : "בת ציון " ( פסוקים ח , י "~( בת ןרושלם" ( פסוק ח ;( "ממלכת" ( פסוק ח " - ( המלך" ( פסוק ט , ( וכן בדמיון הצלילים -. " ואתה " ( פסוק ח , ( "עתה" ( פסוק ט . ( הנבואה נחלקת לשני בתים ; השני שבהם פותח בדימוי היולדת שבסוף הראשון שבהם , ויש בו חזרה על התיבה "עתה , " הפותחת את הבית הראשון . ? הפסוקים נראים סותרים זה את זה , לכאורה : בפסוק ט מדבר הנביא כמוכיח וכמעודד , בקראו אל ירושלים לא לרעוד בפחד מפני האויב , שהרי יש בתוכה מלך השומר עליה והוא יצילנה , ואילו בפסוק י הוא קורא לאותו ציבור להתחלחל מפני האסון הפוקד אותו . קיימות שתי גישות עקרוניות ליישוב סתירה זו . לפי הגישה האחת מתאר מיכה בפסוקים ט-י את מצוקתה של בת ציון בהווה ( פסוק ט וחלקו הראשון של פסוק י ) לאור ההבטחה לנחמה בעתיד ( חלקו השני של פסוק י : ( מכיוון שהגאולה עתידה לבוא על העיר , יש לראות במצוקת ההווה חלק מן התהליך שיביא לישועתה , בסופו של דבר . אמנם שלבי הביניים יהיו אובדן העיר וגלות תושביה לבבל , אך על הנצורים בעיר להתנחם בידיעה שהישועה בוא תבוא . אך ...
אל הספר