שני הפסוקים מהווים יחידה נבואית בפני עצמה : הפסוק הקודם ( ה ) הסתיים בנוסחת החתימה "לעולם ועד , " החותמת גם את שירת הים : "ה ' ימלןל לעלם ועד" ( שמות טו , יח , ( והקטע שלפנינו פותח בנוסחת פתיחה : "ביום ההוא נאם ה "' ונחתם בביטוי נוסחאי מסיים : " מעתה ועד עולם . " מלבד הסממנים החיצוניים הללו של פתיחת הקטע וחתימתו , יש בו גם שלמות רעיונית : הנביא מתאר את ישראל כ"צלעה , " "נדחה " ו " נוןלאה , " כבני צאן חלשים ומפוזרים , ללא רועה ומנהיג , ומבטיח כי בעתיד , " ביום ההוא , " יאספם ה ' ויאחדם , ישימם לגוי גדול וימלוך עליהם בהר ציון . ? נבואה זו נסמכה לקודמתה בגלל הקשר האסוציאטיבי שביניהן : בין שתי הנבואות יש גם קשר תוכני : בנבואה הקודמת ניבא מיכה כי ה ' ישפוט בירושלים , ובנבואה זו הוא ניבא כי ה ' ימלוך בהר ציון , ואחד מתפקידיו החשובים של המלך הוא השפיטה . ? חוקרים ביקורתיים שונים סבורים שנבואה זו , בדומה לנבואהב ב , יב-יג ( שלדעת אחדים הן המשך אחד , ולדעת אחרים הן שתי נבואות מקבילות , ( נאמרה על ידי נביא אלמוני לאחר חורבן הבית וגלות עם יהודה מעל אדמתו , כשבני ישראל ויהודה התפזרו כבר במקומות ני...
אל הספר