נבואת תוכחה זו נסמכה אל הקינה הנבואית שקדמה לה ( א , י-טז ) בגלל סממני הקינה שבה : "הוי " ו " ישא עליכם משל ונהה נהי נהיה . " מבחינה תוכנית היא באה להבהיר מהו החטא שבגללו נגזר עונש הגלות על ערי יהודה . תיאורו של חטא זה בנוי כהאשמה כוללת ( פסוק א ) ופירוט בעקבותיה ( פסוק ג . ( פסוק ד ממשיך את ההודעה על העונש , והוא קשור לסוף פסוק ג , "כי עת ך ? ה היא , " באמצעות " ביום ההוא . " את העונש ממחיש הנביא בציטוט מן הקינה שישמיעו הנענשים עם בוא הפורענות . הפסוק האחרון בנבואה ( ה ) קשור לכל מה שקדם לו במלה "לכן , " והוא מוסיף מרכיב חדש לעונש העתיד לבוא על העם . בנבואה זו יש שלמות מבנית , הניכרת באחדות הנושא-חטא המנשלים ועונשם-ובאחדות המוטיבים החוזרים בה . כדי להבליט את העיקרון של מידה כנגד מידה מתאר הנביא את העונש בביטויים המופיעים גם בתיאורי החטא . כנגד "חשבי און ופעלי ךע " ( פסוק א ) נאמר בתיאור העונש : "הנני חשב על המשפחה הזאת ךעה ... כי עת ךעה היא " ( פסוק ג ;( כנגד : " וחמדו שדות ןגזלו " ( פסוק ב ) יאמר המקונן : " לשובב שדינו ןרולק " ( פסוק ד ;( וכנגד העושק " ןאיש ונחלתו " ( פסוק ב ) יאמר ה...
אל הספר