בפרק אקובצו שלוש נבואות תוכחה . בראשונה שבהן ( ב-ט ) ניבא מיכה על חורבן שומרון ועל האסון הצפוי לירושלים , בשנייה ( י-יב ) ובשלישית ( יג-טז ) קורא הנביא לתושבי יהודה לקונן על הפורענות שתפקוד את ארצם . חוקרים רבים סבורים שפסוקים י-טז הם קינה נבואית אחת ובה שני בתי שיר . כל אחת מהנבואות שבפרק ( ב-ט ; י-יב ; יג-טז ) קשורה לשנייה לא רק בתוכנה , אלא גם בקשרים אסוציאטיביים , בדמיון במוטיבים ובביטויים . בשתי הנבואות הראשונות באים מוטיבים של אבל וקינה . בראשונה נאמר . "על זאת אס 9 ךה ואילילה אילכה שולל וץר 1 ם אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה" ( ח , ( ובנבואה השנייה קורא הנביא לתושבי עפרה להתפלש בעפר ( אחד ממנהגי האבל , י . ( הוא מדבר על '' עריה בשת" ועל "מספד" ( יא . ( בשתי הנבואות הלשונות קרובים : "עד שער עמי עד ירושלם" ( ט , ( "ןךד ךע ... לשער ויושלם " ( יב . ( הנבואה השלישית צורפה לשנייה בשל העניין ההיסטורי המשותף , וכן בשל הדמיון הספרותי . בשתיהן יש שימוש בלשון נופל על לשון ( גת-תגידו ; עפרה- עפר ; יושבת שפיר - בשת , יצאה - צאנן - אצל ; המרכבה לרכש- לכיש ; אכזיב- לאכזב ; ירש- מרשה . ( בשתי ...
אל הספר