שתי הסוגיות האחרונות שדנו בהן , כלומר ההתייחסויות ליהודה ונבואות הנחמה , נוסף על הסוגייה שפתחנו בה , היא בעיית שני חלקיו של הספר , מהוות את התשתית לדיון בחיבור הספר ועריכתו . הן מניחות מראש , שאין הספר אחיד בתוכנו ובמבנהו ואינו עקיב ברעיונותיו ; משום כך , אין ליחסו כולו לנביא יוצר אחד , אלא יש להבחין בין הדברים שניבא הנביא ( או עשוי היה לנבא ) לבין הדברים שנוספו על ידי אחרים , המאוחרים לו . יש לציין , שהיעדר אחידות , עקיבות ורצף קונטקסטואלי שימשו מאז ומתמיד , בביקורת הספרותית של המקרא , סימן למעורבותם של מחברים שונים ובביקורת ההיסטורית של המקרא היו תכונות אלה ראיות לשלבים שונים בתולדות התהוותו של הספר הנדון . שיטות ביקורתיות אלה אפיינו גם את הדיון בחיבורו של ספר הושע , במיוחד עד לשליש הראשון של מאה כ , ' למן ההבחנה בין שני חיבורים של שני נביאים שונים " ) הושע הקדום " של שלהי בית אחאב ו"הושע" של שלהי מלכות ישראל , ( ועד לראיית העיבודים והתוספות המאוחרות שנספחו לכמה מנבואות התוכחה שלו ( וראה למשל המבוא של הארפר לספר הושע . ( המפנה בחקר של ספר הושע היה מחקרו של ניברג , ( 1935 ) שהניח את ה...
אל הספר