תלותו של האות הנבואי במגבלותיו האנושיות של האיש , שעליו הוטל לבצעו , חושפת את האות לפעולות נגד . משבירת המוטה בידי חנניה בן עזור ( ירמיה כח , י-יא ) ניתן ללמוד , שהפרת האות נתפסה כפגיעה ממשית בדבר ה , ' ושעל פגיעה כזאת אפשר לגבור על ידי שיקום האות והעצמתו : "מוטת עץ שבךת , ו ^ שית תחתיהן מטות בךזל" ( שם שם , יג , ( וגם על ידי מתן מופת חדש : מות חנניה בשנה ההיא , כדבר ה' בפי ירמיהו ( שם שם , טז-יז * . ( לאור זאת מסתבר , שהנביא הזקן , ( שכיחש לעמיתו הבא מיהודה , ( התכוון לערער את דבר ה' על ידי הפרת האות , שאישש אותו . הנביא הזקן ה '' ישב 3 בית אל" ( יא ) לא השתתף בחגו של ירבעם , ובדין וחשבון שמסרו לו בניו על דבריו ועל מעשיו של איש האלוהים , לא נזכר המזבח במפורש . דומה ששתי עובדות אלה באות לומר , שעיקר דאגתו של הנביא , שזקנתו מודגשת ואף מובלטת באמצעות השררה שנהג בבניו , לא היתה נתונה למזבח , אלא לעירו ולקברותיה . אם יעלה בידו להחזיר את איש האלוהים על עקבותיו ואף להאכילו ולהשקותו '' במקום הזה , " לא יוטל אמנם ספק באמינותו של הלה כשליח ה ; ' אך מה ייוותר מתוקפו המאיים של האות , משיופר בידי ...
אל הספר