והן את התלות הלשונית " ) להגה ( " והעניינית של הסיפור במצג שאינו מצוי לפנינו . [ או"ס ] אף על פי שהמלים '' אות" ו"מופת" נרדפות במקרא , כאן הן מתארות שני אמצעים שונים , שנסתייעו בהם הנביאים בבואם להעניק יתר ממשות ויתר תוקף לליבור שבפיהם . המלה '' מופת" מציינת מעשה נסים ( כמטה אהרן שהיה לתנין , וכצל השב במעלות אחז , ( המא שש את אמינות הנביא ואת אמיתות דברו . ואילו התיבה "אות" מציינת מעשה או דיבור סמליים ( כקריעת השלמה בידי אחיה השילוני וכמתן שמות עתירי משמעות לבניו של ישעיהו , ( הבאים להמחיש ולהעצים את דבר ה' מכוחל של מעשה ממשי אל של סמליות עזה . ללפי שבחשיבה המקראית אין הבחנה חדה בין דיבור ומעשה , בין גורם ותוצאה ובין הפוטנציאלי והאקטואלי , דין הוא שהאות דוגמת קרני הברזל שבידי צדקיהו בן כנענה - נתפס לא רק כמנדיל את רושמו של הדיבור באוזני השומעים , אלא אף כמדגים את התגשמותו בפועל ממש . כך הפך שמואל את קריעת כנף מעילו - המקרית לכאורה - לאות נבואי המזעזע במלחשילתל ובהללילתל : '' קרע ה' את ממלכות ישראל מץליף היום , ונת ^ ה ללעף הטוב ממןז" ( שמואל א טו , כח ? . ( תוקפו של המופת נובע מנסיותו...
אל הספר