במונח "עךה" כונתה במקרא המסגרת של ישראל הנורמאטיבי , היינו : ישראל כעבדי ה' ושומרי הברית , שעוננו בה הערכים והנורמות של חברתם . התפרוסת של המונח הזה ( להוציא השימושים המושאלים ) מלמדת , שהעדה נתקיימה כגורם פעיל בקורות ישראל בעידן הקדם מלוכני , החל במה שקרוי "ימי הנדודים במדבר" וכלה בסוף תקופת השופטים לערך ; ואין העדה קיימת בימי הממלכה . על כן נתעוררה בעיית מיקומה ומשמעותה של " העדה , '' הנזכרת בפרק ח , פסוק ה , ובפסוקנו , משום שאזכורים אלה חורגים מן התחום הכרונולוגי היסטורי , שהועיד המקרא למלה זו ולמסגרת שהיא מגדירה . בין החוקרים ניכרת הסכמה רבה לעניין "העךה" בהקשר של תיאור חנוכת המקדש . לפי ההנחה הרווחת , אזכור העדה " ) עדת יקגךאל ( " בפרק ח , ה , הוא מגמתי , וכוונתו להעניק למעמד הילה של שגב ותחושה של אחדות האומה , אף שלא נודעה בו לעדה כל פעילות של ממש . שאלה נכבדה היא , אם ניתן להתייחס באופן דומה גם לאזכו רה בפסוקנו ; אמנם יש הסוברים , כי אף כתוב זה הוא בחינת תוספת , שאינה מגוף הפרק , אולם קשה לקבל סברה זאת . יש לתת את הדעת לאפשרות הסבירה , כי חרף העובדה , שהעדה פסקה להתקיים בימי המ...
אל הספר