הנבואה בפרק זה דומה באופיה לזו שבפרק ס , בהציגה את ירושלים בעתיד לעומת מצבה הקשה בהווה ( ראה שם , בערך על שיבת ציון בחזון ובמציאות . ( מכאן משתקף בעיקר מצבה הביטחוני הקשה של ציון ( פסוקים ו-ט ) ותחושת העזובה והבדידות של יושביה ( פסוקים ג-ה , יא-יב . ( [ ב-ד ] ןקךא לך שם חדש . אין כאן הבטחה , שהשם ציון או ירושלים יוחלף בשם אחר , אלא ששמות הגנאי שדבקו בעיר עד כה , יוחלפו באחרים . ניתן אולי ללמוד מכך , שיושבי העיר כינו אותה עתה באירוניה קשה בכינויים כגון "עזובה" או "שלקזה , " כביטוי לאכזבתם ממעמדה . לפיכך אומר הנביא : "כי לך יקןרא ו ' ? 1 צי בה ולאךצך בעולה" ( ד . ( השם חפצי בה מעיד על תחושת העם , שאין ה' רוצה עוד בעירו . על כך מגיב הנביא : אדרבה , ה' חפץ בעירו , וכאות לכך אף יקרא לה שם חדש . ? הנוהג להחליף שם קשור בתפיסה כפולה לגבי השמות הפרטיים : נתינת שם היא אות לאדנות ולשלטון , אך השם הוא נם בעל משמעות לגבי מהותו של האדם , ואינו משמש תווית בלבד . כך , למשל , מפגין האדם את שלטונו על החי בנותנו שם לכל חיה וחיה ( בראשית ב , כ . ( פרעה ? כה ממנה את אליקים למלך "נ ? קזב את > nv > יהוןקים"...
אל הספר