שהיתה תוצאה של המציאות הקשה , חסרת התפארת , של ראשית ימי שיבת ציון . הדרשה התיאולוגית בפסוקים ח-יא עיקר עניינה שכ נוע , שיתקיימו כל הבטחותיו של האל , והיא משקפת ככל הנראה את האכזבה ששררה בירושלים מאי התגשמותן לאלתר של ההבט חות הנבואיות בדבר גודלה ותפארתה של העיר . אולם האופי הכללי של פרק זה בא לידי ביטוי בכך , שהדברים יכולים להתאים לתקו פות ולמצבים רבים בחיי העם , ולאו דווקא לראשית תקופת שיבת ציון , שהיא הרקע לפרק . [ יה"פ ] [ א ] הוי כל צמא לכו למים . מפרשים אחדים בני זמננו ראו בקריאה זו שימוש ספרותי בקריאתם של מוכרי מים , שהיו עוברים ברחו בות העיר ומכריזים על המים או על המשקאות שמכרו . לדעה זו אין סימוכין של ממש , ומתעוררת השאלה , אם כוונת הכתוב למים , ליין ולחלב ממש , או שמא זוהי לשון מטאפו רית . תרגום יונתן פירש , שמדובר -כאן על קריאה ללמוד תורה , ובעקבותיו גרס רש"י " לכו למים - '' לתורה . למרות שפירושו נשמע כמדרש , הרי אין לדחותו לחלוטין , ובפסוק ב אומר הנביא : "שמעו שמוע אלי וא ? לו טוב , " משמע - יש לקריאות אלה קשר לשמיעה בקול ה' ולהליכה בדרכיו . פירוש זה אין בו כדי לבטל נם...
אל הספר