בנבואות קודמות דימה הנביא את ציון לאשה צעירה לימים , ולה בן יחיד ( מט , טו ;( לאשה שכולה וגלמודה ( מט , כא ;( לאשה גרושה ( נ , א ) ולשבויה ( נב , ב .. ( כאן הוא מדמה את ירושלים לעקרה ( א ) ולאלמנה ( ד , ( הבושה במצבה , אך עתה תיגאל מחרפתה , תלד בנים הרבה ותש כח את בושת עלומיה ( ד . ( נביאים רבים דימו את ציון לאשה , אך דומה שאף אחד מהם אינו מרבה כישעיהו להשתמש בדימוי האשה על כל מצביה המשפחתיים והחברתיים האפשריים . העקרות היא המצב הנשי הרווח ביותר במקרא כולו , ולא בכדי . השכול והאלמנות נתפסו באסונות שאינם תלויים באשה עצמה , אך לא כן העקרות . זו יוחסה תמיד לאשה עצמה , וראו בה אות לקללת אלוהים . מחבר ספר שמואל מתאר בקצרה אך בחדות את מעמדה הנחות של העקרה : "ןכעסתה צרתה גם כעס בעבור הךעמה כי סגר ה' 3 עד רחמה" ( שמואל א א , ו . ( אם האומה , שרה , אף היא מוצגת כעקרה , וכמוה גם רחל , אשתו האהובה של יעקב . חילופי הדברים בין יעקב לרחל בעניין זה משקפים אף הם את התפיסה , כי העקרות היא קללת אלוהים : "ותלא רחל כי לא r / m ק י יעקב וף 1 קנא רחל ב ^ חתה ותאמר אל יעקב : הבה לי בנים , ואם אין - מתה אנכי...
אל הספר