בפסקה זו מובא אחד התיאורים הנלעגים ביותר במקרא של מלאכת עשיית האלילים . שלא כבכתובים אחרים , אין כאן זעם ואין הנביא רואה באלילות סכנה לאמונת העם ( לפחות אינו מכריז על כך , ( אלא מציגה באופן גרוטסקי , נלעג , שרק טיפשים וחסרי דעת יכולים לעסוק בה ברצינות . הוא מתאר את המסירות הרבה שבה עוסקים בעלי המלאכה השונים בהכנת אלילם ( יא-יג , ( ואת התכונה לקראת הכנת הפסל , שראשיתה עוד בגידול העץ , שעתיד לשמש כחומר גלם ( יג-יד . ( האירוניה מגיעה לשיאה בתיאור התלבטותו של עושה האלילים , לאחר שחצה את בול העץ לשניים : איזה חלק ישמש לפחמי בישול , ואיזה יהיה לו לאלוה : "ולא ןשיב אול לבו ולא דעת ולא תבונה לאמר ח ? יו שרפתי גמו אש י ואף אפיתי על { חליו לחם אצלה בשר ואכל , ויהרו לתועבה אעשה לבול עץ אסגוד" ( יט . ( כך צריך עובד האלילים לומר לעצמו - ודברים אלה מנוסחים אף הם באופן פולמוסי ונלעג , שהרי אדם זה בודאי לא יאמר על אלוהיו '' תועבה . " על טכניקה פולמוסית כזאת של ציטוט כביכול , ראה בפרק כח , על האמצעים האמנותיים בפרק . ? יחס זה של זלזול ובוז כלפי תופעת האלילות עולה גם מכתובים אחרים של ישעיהו השני . בפרק ...
אל הספר