לעיל הוזכרו שניים מן המוטיבים המרכזיים בפרקים מ-מח : תיאורי עבודת האלילים ותמונת העם החושש והסובל . מוטיב שלישי האופייני לפרקים הללו הוא מוטיב המשפט . פרק מא פותח בהזמנה לאיים וללאומים להת ייצב למשפט , שטיבו אינו מחוור ( פסוק א . ( אולם מן ההמשך ( פסוקים ב-ד ) אפשר להבין , שאחד הצדדים במשפט זה הוא r עיון בכתובים נוספים שבהם מופיע אותו מוטיב , מבהיר זאת . פסוק כא מאיץ שוב בנקראים למשפט : "קרבו ליבכם יאמר ה . "' הנמען של קריאה זו אינו ידוע , אך מפסוק כג ניתן ללמוד , שהיא מכוונת לאלילים : "ונךץה כי אלהים אף 1 ם" וגו . ' מתברר אפוא , שמדובר במשפט בין אלוהי ישראל והאלילים , והנושא העומד בו לדיון אינו אלא מיהו האל האמיתי . כך עולה מפרק מה , כ , שבו מובאת הפנייה אל '' הנשאים את עץ פסלם ומך 1 פללים אל אל לא יושיע . " הם נקראים להתקבץ ולהשמיע את טיעוניהם , בעוד הנביא מכריז : '' אני ה' ואין עוד" ( שם , כא . ( לפנינו אפוא תמונה חוזרת של משפט , לרבות שימוש במינוח משפטי מובהק על ידי הנביא . כך , למשל , הוא קורא לגויים להביא עדים להוכחת טענותיהם ( מג , ט , ( ואז תוכח צדקתם . לעומת זאת הוא מכריז , כ...
אל הספר