ספרי ישעיה , ירמיה ויחזקאל מביאים חזונות הקדשה , המתארים את התגלות האל לפניהם ואת הקדשתם לנביאים . היו שביקשו למצוא גם בפתיחת פרק מ הד לחזון ההקדשה של נביא הנחמה . אך חזון הקדשה של ממש אין כאן , הגם שניתן להבחין במוטיבים , המזכירים חזונות כאלה . בפירוש לפרק ו הוזכרו המוטיבים המאפיינים את חזונות ההקדשה , ואלה מופיעים גם בתיאור שלפנינו , בהם : הופעת האל - "קול קורא במךבר פנו לרך" וגו' ( פסוק נ ;( דו שיח בין הנביא לאל ( פסוק ו ) - "קול א ! 3 ר : קןא ואמר ( ואמר - כך מציעים לתקן : ( קזה אקךא " ? ואחר כך התשובה , שיש בה משום דבר שליחות , אך יש המוצאים בה הד למוטיב הסירוב , וראה בפירוש לפסוק ו : "כל הבשר חציר" וגו . ' הזכרת כבוד ה' מתקשרת אף היא עם חזונות ההקדשה . כאמור , נראה שאין זה חזון הקדשה , אך עצם הדמיון בינו לבין חזון כזה יכול להסביר את הבחירה לפתוח דווקא בו את חלקו השני של ספר ישעיה . [ יה"פ ] [ א ] נלומו נןזמו עמי . בפסוק הפותח מוסר הנביא את השקפתו היסודית בעניין ישועת ישראל , המוצאת ביטוי ברוב המכריע של נבואות הפרקים מ-סו . הניחומים לעם באים
אל הספר