ההיסטוריוגרף בספר מלכים הביא את סיפור הבראתו של חזקיהו בלבד . לעומת זאת , העורך של ספר ישעיה מצא לנכון להפריד בין הסיפור על התרופה ועל האות שניתנו למלך לבין עצם הבראתו , על ידי הבאת מזמור קינה , שבו שוטח המלך את צרותיו לפני האל , ומביע תקווה להחלמה . נראה ששתי מגמות היו לנגד עיני העורך : ספרותית ועניינית . מבחינה ספרותית יש כאן מעין טכסיס של השהיה : הנביא מבטיח למלך רפואה , אך המלך מפקפק בכך . האות הניתן לו מתממש , ועל ידי שילוב התפי לה לאחר מכן נוצר מתח ספרותי : מהלך המאורעות נקטע , ומתעוררת השאלה אם אמנם תבוא עתה הרפואה , ורק לאחר התפילה מסופר על החלמת המלך . מבחינה עניינית נראה שכוונת העורך היתה כפולה : לטשטש את רושם הספק של המלך , שהתבטא בבקשת אות ( פסוק כב , ( ועם זאת ללמד , שאין אדם נושע אלא אם פנה לאלוהיו בתפילה , שיש בה הבעת אמונה בו ( ראה פסוקים יז-כ * . ( המזמור עצמו מכונה "מכתב , " שלא כמקובל . ייתכן כי נפלה כאן טעות , ובמקור היה '' מכתם , '' כמו בכותרותיהם של כמה ממזמורי תהלים ( טז , א ; נו , א ; נז , א ; נח , א ; נט , א ; ס , א . ( המזמור עצמו מביע את רגשותיו של אדם החושש...
אל הספר