הנבואה כולה מוקדשת לתיאור דרכם של " נ < דויי ה "' ( י , ( החוצים את המדבר עד הגיעם לציון . ניכר שהנביא רואה לנגד עיניו מצב , שבו רובו המכריע של העם , אם לא כולו , מצוי מעבר למדבר , במעין שבי . עוד ניכרת מגמתו של הנביא לעודד את העם ולבשר לו , שדרכו לארץ ישראל תהא קלה ומופלאה : אל לו לחשוש מן המדבר ומוראותיו , לפי שהוא יהיה לגן פורח , שההליכה בו נעימה ונוחה אף לבעלי מום ( ה-ו . ( מכל זאת ניתן להסיק , שהנבואה נאמרה שעה שהעם ישב בבבל , שמדבר מפריד בינה לבין ארץ ישראל . ייתכן שהגאולה כבר נראתה באופק , אך הגולים חששו מתלאות הדרך , ועל כן היה צורך להמריצם ולעודדם . תמונה זו חופפת את שעולה מכלל הנבואות בפרקים מ ואילך , וכמותן נם היא איננה מנבואות ישעיהו בן אמוץ . ברקע של דברי העידוד מבצבצת ועולה המסורת על הנדודים במדבר ועל הנסים הכרוכים ביציאת מצרים , אלא שהנביא נוקט לשון הפרזה והגזמה : בעוד שביציאת מצרים התחוללו נסים בודדים של מתן מים לעם ( ראה שמות טו , כב-כז ; במדבר כ , א-ינ , ( הרי שכאן מתואר המדבר כולו כנן פורח שופע מים . יתר על כן : על פי מסורת הנדודים הלך העם בדרכו ממצרים סחור סחור במשך...
אל הספר