הנבואה בפרק לד פותחת בהזמנה לגויים לשמוע על תוכניתו של האל לטבוח בהם . בעקבותיה בא תיאור מפורט למדי של תוצאות הטבח , הרווי ביסודות של קטסטרופה אוניברסאלית . בפסוק ה עוברת הנבואה מן העמים כולם לאדום : "עם ו זךמי למשפט , " ומקום הטבח הוא בצךה , ארץ אדום ( ו . ( האירוע כולו מוגדר : "יום 5 לןם לה' קינת שלו מים לריב ציון" ( ח . ( נראה אפוא כי יש בנבואה ערבוב תחומים בין חזון אוניברסאלי על טבח בגויים לבין מעין נבואת גויים לאדום . צירוף זה של חזון על טבח בגויים כולם תוך הדגשת אדום ; הממדים העל טבעיים של הטבח ; החלק שנוטל האל עצמו במלחמה ועוצמת השנאה לאדום - כל אלה יש בהם כדי ללמד , שהנבואה איננה עוסקת למעשה באדום ההיסטורית . נראה שאדום ממלאת כאן תפקיד סמלי של התגלמות ממלכת הרשע , שהשמדתה היא מן הסממנים המקדימים של אחרית הימים . לשון אחר : המלחמה של האל באדום אינה אלא מלחמתו ברשעה , המאפיינת את תיאורי יום ה' בכמה כתובים . לפנינו נבואה , המעידה על תהליך שבסופו ניטל מן השם אדום המימד ההיסטורי ריאלי , והיא אינה אלא סמל מופשט . על שורשיו של תהליך זה קשה לתהות במדויק , אף כי ניתן לעקוב אחריו במקרא ...
אל הספר