הנבואות על מצרים בפרקים ל-לא שונות לחלוטין באופיין מנבואת הגויים על מצרים בפרק יט , א-טו : שם אין ישראל נזכר , והדברים למצרים מנותקים , לפחות למראית עין , מנקודת ראותם ומעניינם של יושבי ירושלים . שם מדובר בעיקר על המצב הפנימי במצרים , ואף כאשר מדובר באויב שיכבוש אותה , אין הנביא מציין מיהו הכובש . נבואת "משא מצרים" נראית אפוא מנותקת לחלוטין ממציאות פוליטית ממשית , למרות שלמעשה אין היא כזו ( ראה בפירוש שם . ( לא כן הנבואות בפרקים ל-לא , העוסקות כולן בקשר שבין ירושלים למצרים . אף כי מניסוחן עולה ביקורת על יחסי העם עם אלוהיו , הרי שביטויה בפועל הוא בתחום המדיני : גינוי למדיניות הנשענת על מצרים כנגד אשור . ביקורת מעין זו השמיע נם ירמיהו , כ 50 ו שנה מאוחר יותר : אין לסמוך על סיועה של מצרים ליהודה כנגד בבל . ואולם חרף הדמיון בין השקפותיהם של שני הנביאים , יש ביניהן הבדל חשוב . ירמיהו דורש להיכנע לבבל ולא לרקום תקווה , שסיוע מצרי יוכל להסיר את העול הבבלי . לעומתו אין ישעיהו דורש להיכנע לאשור . אדרבה : הוא חוזר ומרגיע , שירושלים לא תיפול בידיה ( ראה בפירוש לפרק ז , י , טו ואילך ; יד , כד-כז ...
אל הספר