בפסוקים טז-כה באות חמש אמירות , הפותחות בלשון זהה '' ביום ההוא . '' לשון זו משמ שת הרבה במקרא כפתיחה להצגת מצב בע תיד רחוק , ולעתים קרובות אף יש לה גוון אסכטולוגי מובהק ( ראה למשל ב , יא , כ ; יא , י-יא ועוד . ( דומה כי באמירות שבפסוקים הללו אין ללשון זו משמע אסכטולוגי דווקא , אך היא מכוונת בהחלט לעתיד רחוק למדי . לפחות חלק מן האמירות הללו מושמעות כנראה זמן רב לאחר תקופתו של ישעיהו , ואלה בעלות אופי של נבואה שלאחר האירוע . ( Vaticinum post eventum ) כלומר : הדברים נאמרו בלשון התנבאות לעתיד , על אף שכבר נתרחשו קודם לאמירתם . מבחינה לשונית קל לצרף את הנוסחה "ביום ההוא" לכל סוג של נבואה , לפי שהיא יכולה להורות על המשכיות , אך גם על מפנה . לפיכך נוח להשתמש בה כשבאים להוסיף על שכבר מצוי בכתובים . לכל חמש האמירות אופיינית הזיקה בין מצ רים וגורלה לבין יהודה , עם ישראל ואלוהיו . הפסקה הראשונה ( פסוקים טז-יז ) ממשיכה את נבואת הפורענות בפסוקים א-טו , אך מציינת , שגם אדמת יהודה תהיה למצרים " לחגא" ( יז : ( לפחד ( עיין בפירוש לקמן . ( הרקע לדברים אלה יכול בהחלט להיות זמנו של ישעיהו , אף כי אין ...
אל הספר