מוטיב בקיעת הים והנהר

בגנןם רוחו . יש לקרוא בעקבות שד"ל ואחרים "בעצם רוחו , " כלומר : בעוצמת רוחו , ברוח חזקה ( השווה שמות יד , כא ; טו , ח , י . ( בכתב העברי הקדום קיים דמיון בין האות יו"ד לאות צד"י , ואפשר שזה מקור השיבוש . שיבוש דומה חל כנראה ביהושע טו , כט , קגם הוכפל שם העיר " ftWl ונשתבש ל"עיים . " והכהו לשב ? ה נחלים והדריך בנץלים . יכה אותו עד שייווצרו ממנו שבעה נחלים , שעומ קם יאפשר לדרוך בהם בנעליים ( בלי לחלוץ אותן . ( בכתובים רבים מתואר האל כמי שבוקע ימים ומייבש נהרות . יש שמוטיב זה קשור במישרין באירוע היסטורי חשוב , כגון בקיעת ים סוף ביציאה ממצרים , או כריתת הירדן ( יהושע ג , ( ויש שהוא מובא במנותק מכל הקשר היסטורי , כגון בתהלים עד , יג-טו : "אתה פוררת ctff על v \ yw ff l ראשי תנינים המים . אתה ךצ ^ ת ראשי להרגן , תתגנו מאכל לץם לציים . אתה בקעת מעין ונחל , אתה הוב ^ ת נסיות איתן . " ההקשר כאן הוא קוסמי , ובהמשך מדבר הכתוב על בריאת העולם וקביעת חוקי הטבע היסודיים - אור וחושך , יום ולילה , קיץ וחורף . יש שהכתוב מדגיש את יסוד הפחד שהטיל האל על הים בעת שבקעו , ומתקבל הרושם , כאילו האל נלחם בים : ...  אל הספר