כאשר מדבר ישעיהו על שחרור העם לעתיד מידי "ש 5 ט הנגש בו" - אשור , כנראה - הוא גוזר השוואה מן העבר : האל שבר את עול הסבל של שבטי ישראל ביום מדין . הכוונה , כמסתבר , ליום הניצחון על , ;; 7 a עמלק ובני קדם בימי גדעון ( שופטים ו-ח . ( הביטוי "ק : יום מךין" ראיה בו , שאמנם נחרת בזיכרון הדורו .. הניצחון של ירובעל גדעון , כאות למפלתם הנחרצת של אויבי ישראל , ואולי נם משום האיום של השבטים הנודדים , שבראשם עמדו המדינים , על עצם קיומם של יישובי הקבע בימי השופטים ( שופטים ו , א-ז . ( אולם אין להבין מילולית את לשון הכתוב בישעיה '' - על לזבלו , " "מק \ ה שלמו" ( ט , ג ) - המכוון לאשור , כאילו הוא רומז על נזירה שווה ומדוי קת לימי גדעון . אז איימה על שבטי ישראל סכנת הידלדלות והתמעטות ( שופטים ו , ו , ( ולאו דווקא שבט נוגש , כבימי אשור . אך הדגש הוא על המפלה המוחלטת , שממנה לא התנע רה עוד מדןן . בפירושו לכתוב זה אכן ראה הגר"א לפרט את המפלה הטוטאלית ביום מדין : '' ששם נפלו שלושה המשעבדים : הה מון ... והשרים ... והמלכים ? . " בנבואה אחרת של ישעיה , בסמוך לנבואה זו , נזכרת שוב מפלת מדין בימי גדעון : "ו...
אל הספר