בפסוקים אלה מעמיד ישעיהו זה מול זה את פולחן הקורבנות של העם לעומת חטאיו החברתיים , וקובע בפסקנות : "לא תוסיפו הביא מ ? חת שלא" וגו' ( יג . ( אין הוא הנביא היחיד הפוסל את הפולחן כערך בפני עצמו . בניסוח חריף עוד יותר אומר עמוס : "שנאתי מאקתי לוגיים ללא אךיח ? ע ? לתיכם ... הזבחים ומ ^ חה הג ^ וזם לי במךבר אךבעים שנה בית יעגךאל" ( ה , כא-כה . ( לשון דומה נוקט ירמיה ז , כב : "כי לא ךבךתי את אבותיכם ולא צליינים ביום הוציאי אותם מאלץ מצרים על דבלי עולה ןזבח" ( ראה על כך ב '' עולם התנ"ך , '' ירמיה ז , כב . ( אולם בין יחסו של ישעיהו לפולחן לבין יחסם של ירמיהו ועמוס ניכר הבדל מעניין . בעוד הם דוחים לא רק את הפולחן , אלא גם את מעמדם המיוחד של המקדשים השונים ( עמוס - מקדשי בית אל , הגלגל - ראה ה , ה ; ירמיהו - מקדש ירושלים , ( הרי אצל ישעיהו בולטת הבחנה בין הפולחן והמקדש . כאן הוא דוחה את הפולחן המסולף , שבא בלא חזרה בתשובה אלא כתחליף לה , אולם אין זה מפריע לנביא להדגיש בכתובים רבים את מעמדו המיוחד של הר הבית ושל המקדש , שערכם הוא בלתי תלוי לחלוטין במעשים שהעם עושה . עדות לכך - חזון ההקדשה הכרוך...
אל הספר