לעבד מישראל זכות לגאול עצמו עוד לפני היובל , אם בכוחות עצמו ואם באמצעות גואל , בדומה לנוהג לגבי קרקע משועבדת . אלא שסימטריה זו לדין גאולת הקרקע אינה מלאה , שכן זכות הגאולה מוגבלת רק למקרה שאיש מישראל נמכר לגר , ואין היא מוקנית למי שנמכר לישראלי , כמקובל לגבי קרקע . אין בכתוב כל הסבר לאי סימטריה זו , ויוצא ששלילת זכותו של העבד להיגאל לפני היובל אף מבטלת את יכולתו לממש את זכותו לשוב ולגאול את נחלתו לפני בוא היובל . בפרשנות המסורתית הסבירו את היתר הגאולה לישראלי שנמכר לגר בחשש שמא ייטמע בין עובדי עבודה זרה , ולכן פירשו היתר זה כחובה , ולא כרשות כנהוג בגאולת קרקע . אולם פירוש זה נראה כדרש המשקף תקופה מאוחרת , ולא את תקופת בית ראשון . החוק קובע במפורש , שמדובר ב '' גר ותושב עמך , " היינו : לא במובל עות שבשליטת גויים , אלא בגר שנספח אל עדת בני ישראל , ובין שנתחייב בכל מצוות הפולחן החלות על בני ישראל , ובין שנתחייב בקצתן ( והשווה שמות יב , יט , מח-מט ; ויקרא טז , כט ; יח , כו ; כד , טז ; במדבר ט , יד ; טו , יד-טז ; דברים כט , ט-יא , ( הרי לא היה בו כדי לסכן את אמונת הייחוד של הישראלי . אפשר ...
אל הספר