בשל שיבוץ השבת בסדר המועדים , ולמעשה היתה הפתיחה צריכה להיות כדלהלן : "וידבר ה' אל מע \ ה לאמר ( פסוק א : ( דבר אל בני יקןךאל ןאמךת ץ , לך , ם ( פסוק ב : ( ., אלה מועדי ה' מקךאי קךש ץ ' > , ^ ד תקךאו אתם במועךם" ( פסוק ד . ( [ מ '' ק ] [ ב ] מועדי ה . ' לשון מועד נגזרת מן השורש יעד במובן של קביעת יעד במקום או בזמן . לפי ההקשר בפרקנו , "מועדי ה "' הם הזמנים , שקבע ה' לקיום נהגים הנובעים מאופיו של המועד הקבוע . מקראי קךש . הלשון "מקךאי קךש" באה בפרקנו בנוסחות הפתיחה והסיום ( בפסוקים ב , ד , לז , ( ובלשון יחיד - ככינוי לכל אחד מן המועדים הנמנים בו , להוציא ימי חול המועד . לשון זו באה בצמוד לאיסור "כל מלאכת עבךה" ( פסוקים נ , ז , ח , כא , כד , כז , לה , לו , והשווה לגבי ראשון ושביעי של פסח בשמות יב , טז . ( צימוד זה בא גם בסדר הקורבנות בבמדבר כח-כט , להוציא השבת וראש חודש . בפסוק לו בפרקנו , הדן בשמיני עצרת , נוסף בין הביטוי "מקרא קךש" לבין איסור "כל מלאכת עבךה" הביטוי "עצךת הוא , " ואילו בבמדבר כט , לה מכונה היום השמיני בלשון "עןבךת" בלבד . ברשימות שלושת הרגלים בדברים טז אין כל ביטוי המיי...
אל הספר