פרק כנ מונה את "מועדי ה "' המקודשים , שהם "מקךאי קךש , " לפי סדרם הכרונולוגי החל בחודש הראשון , הוא חודש ניסן , ומפרט את תאריכיהם ונוהגיהם . בראש כל המועדים עומדת השבת ( פסוק נ , ( ומכאן ואילך מפור טים עוד שישה חגים לפי סדרם בלוח השנה : ו . פסח ומצות ( ה-ח . 2 ;( ביכורים ( טו-כא . 3 ;( זיכרון תרועה ( כנ-כה . 4 ;( יום הכיפורים ( כולב . 5 ;( סוכות ( פסוקים לג-לו , ; , לט-מג . 6 ;( שמיני עצרת ( פסוקים לו ,,, לט ^ - ^ נוסף לאלה כולל הפרק עוד שני עניינים - טקס הנפת העומר בפסוקים ט-יד , שלא נזכרים בו "מקךא קךש '' ואיסור "כל מלא ? ת עבךה '' המאפיינים את יתר המועדים בפרק , ומצות לקט ופאה בפסוק כב , שאינה בנדר מועד כלל , אלא נגררה בדרך אסוציאטיבית כהשלמה למנהגים המלווים את קציר השעורים , שתחילתו בטקס הנפת העומר ( ט-יד , ( ואת קציר החיטים , המתחיל בחג הביכורים ( טו-כא ? . ( רשימת חוקי המועדים בפרקנו נועדה לשלב מועדים משני רבדים שונים לכלל מסכת אחידה של נימוסי פולחן וחוקי התנהגות . לרובד הקדום משתייכים הפסח ( והמצות , ( הביכורים והסוכות , הנזכרים בשלוש רשימות : שמות כג , יד-יט ; לד , יח-כו ; דבר...
אל הספר