הפרק פותח בדברי המספר , המשלבים את המצוות שבפרק ברצף הסיפור . לאחר מכן מתחלק הפרק לחמש פסקאות : פסוקים ג-ז , ח-ט , י-יב , יג-יד , טו-טז ' . ארבע הפסקאות הראשונות פותחות ב '' איש איש , " והחמישית - ב'ץכל גנ ? ש , " וכולן מנוסחות ניסוח לןזואיס טי . בשלוש מבין חמש הפסקאות ( פסוקים נ-ז , י-יב , יג-יד ) מורחב מבנהו של תיאור המקרה ודינו על ידי תוספת של דברי הנמקה והטפה ( פסוקים ה-ז , יא-יב , יד . ( אפשר שדב רי ההנמקה נאמרים רק למשה , ואינם מיועדים לבני ישראל ; כך עולה מפסוקים ה , ז , יב , יד , המדברים על בני ישראל בלשון נסתרים , ובמ יוחד מהפתיחה בפסוק ח : "ואלחם תאמר , " המלמדת , שהאמור לפני כן , בפסוקים ה-ז , לא נועד להיאמר "אלהם ? . " ה"מקרים" המתוא רים בשלוש הפסקאות הראשונות הם בגדר מעשים שלא ייעשו , ודין עושיהם הוא עונש כרת . בשתי הפסקאות הראשונות מובע הדין בלשון סתמית : "ונכרת האיש ההוא מקןךב עמו / מעמיו" ( פסוקים ד , ט ;( בפסקה השלי שית נקוטה לשון אישית יותר : "ונתתי פני בג 5 ' ש ... וחברתי אתה מקלב עמה" ( י . ( בשתי הפסקאות האחרונות אין תיאור עברות ועונשן , אלא פירוט המעשים ותקנת...
אל הספר